בשבועות האחרונים, בזכות הסטודנטים שלי במחלקה לעיצוב פנים מבנה וסביבה בשנקר, יצא לי לעיין לא מעט בספר 'L'Archipel de la Maison' שקניתי לעצמי כמתנה בביקורי האחרון בפריז. הספר מלקט 34 בתים יפנים, החל משנת 1933 ועד היום.
מה שיפייפה בעיני באדריכלות היפנית היא שמצד אחד היא מאוד פשוטה וצנועה, היא לא מחפשת את הוואו. מצד שני, יש בה המון מורכבות ועדינות, ובסוף, כשמתובננים היטב בבתים המוצגים בספר, אפשר להבחין שהדבר המרכזי בהם הם האנשים שחיים בהם. בכל פעולה של הארכיטקט אפשר לראות את המחשבה על לאן הולכים בבית, היכן עוצרים, איך גרים.
מה החוויה של המגורים בבית הספציפי הזה? איך היא קשורה לסביבה הספציפית שבה הוא נמצא? ולאנשים הספציפיים שגרים בו? בעיניי, אלו שאלות שחשוב שכל מתכנן ישאל את עצמו במהלך התכנון.
